כלי הצמצום: 

כלי הצמצום משמש את הנומרולוג מתחיל בשביל ללמוד על אותיות ומספרים. בשביל להתקדם קדימה הצמצום יכול לרק להקשות משום שאינו משאיר את המקור במקומו. לדוגמא, ברכה בגימטריה 227 ובצמצום 11 מתקבל 2. כל נסיון לבנות עולם על המספר 2 יחיד נדון לכשלון כי מיליארד אפשרויות יש למספר 2. ואם נשוב לברכה נראה שהאות ב’ קיבלה את הערך 2 בלי צמצום אך האותיות ר’ וכ’ לא התמזל מזלם. האות ר’ בגימטריה 200 זכתה ל-2 כמו אחותה התאומה האות כ’ בגימטריה 20 צומצמה ל-2. איזה פספוס. 22 אותיות יש לנו בא-ב ורק 9 אותיות נחשבות. אז מה נעשה ל13 האותיות שנזרקו?

בכלל, בשביל להבין פסוק או משפט פשוט או מסובך כדאי לצאת מהקופסה. צמצום בגימטריה 266 והרחבה בגימטריה 220. על מנת לצאת מהקופסה אנו ניקח מאזנים ונחפש מילה ששקולה למילה שאנו דורשים בה. על מנת לפשט את הדבר, אם אני רוצה לקנות עגבניות המוכר יניח משקולת 1 ק”ג על צידה האחת וימלא עגבניות עד שהמשקל יתאזן. ברגע שהמשקל מתאזן יש לנו פירוש, התחלה של כניסה לעולם הסוד.

באלפון דנ”א של המקרא אני מגלה שהמילה ‘סור’ שקולה למילה ‘צמצום’ (שתי המילים בגימטריה 266, ללא צמצום). דבר נוסף, המילה שאני מחפש חייבת להתאים לאופן החיפוש שלי. המילה חייבת להיות קשורה בנימיה לפירוש המתקדם אותו אני מתכוון לפענח. שכן, ואני ממציא (לא באמת), אם המילה מזלג וסכין מתקבלת בגימטריה 266 ואין לי הקשר לנושא שלי, אז אין לי צורך בהם. לתורה שבעים פנים ואני יכול להשתמש בכל פעם במילה שונה מקודמה אם זה מקדם אותי לצרכי.

בואו נתקדם.

אני מחפש במקרא את המילה ‘סור’ (בהקשר של צמצום), כיצד היא מחוברת למשפט שלה. מצאתי כתוב “סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב”. ואני מבין בפשט, התרחק מעשות רע, השתדל לעשות טוב. בסוד לעומת זאת, תפסיק לצמצם (סור) ולמד להרחיב (עשה טוב).

מתברר ש’סור’ בגימטריה 266 ואילו מ-רע (רע בגימטריה 270). 270 נחסיר 266 נקבל 4. נוסיף לו את האות מ’ (מ-רע) נקבל 44.

אם אתם מצליחים לעקוב אחרי עד כאן אתם במצב טוב.

עשר מכות נחתו על פרעה במצרים. והשאלה, מדוע עשר מכות ולא אחת? הרי מספיקה מכה אחת בשביל להוציא אותו משימוש. אם תאמר (בפשט), פרעה שינה בכל פעם את דעתו ולכן אלהים הכביד את ידו עליו, אומר לך שכתוב “וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ”, דבר הסותר את יכולתו של פרעה להביע את רצונו.

הסוד הוא שעשר המכות הם סגולה להקים אדם מעפר. כתוב “כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב” וממשיך “זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי”. ומהי הסגולה? לוקחים רגב אדמה, שיש לו ריח אדמה ומחילים עליו בסוד ‘אברא כדברא’ – בכח המילים הקדושות יקודש המקום. כאמור, נוטלים את רגב האדמה ושמים בו טיפה אחת של ‘דם’ (בגימטריה 44). אני מניח שלמדנו משהו על 44 קודם לכן. דם הוא חלק מא’-דם, כאשר א’ מוסתרת, מבקשת להתגלות. המכה השניה היא ‘צפרדע’. ממש במקרה נגלה שצפרדע בגימטריה 444. קודם היה לנו פעמיים 4 ועכשו יש לנו שלוש פעמים 4. מהי התוספת הזו – 4? נגלה שאדם נושם חמצן 21 אחוז חמצן ואילו צפרדע שחיה במים ועל האדמה (להזכירכם, כעובר אדם ברחם הוא חי תשעה חודשים ברחם במים) נזקקת ל17 אחוזי חמצן, והיא נושמת מהעור שלה ולא מהריאות כמו בן אדם. מבחינתו של האדם 17 אחוזים הינם חמצן רעיל.

‘עור’ אחרת ‘ער’ (ללא האות ו’) ואם נהפוך את הסדר נקבל ‘רע’. לפיכך נאמר לצפרדע “רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם” (ישעיהו פרק נט, ז). אני אתעלם מהפירוש הפשוט וארוץ לסוד. הרי יש לתקן את החמצן הרעיל, ולהעלות את ערכו ב4. לפיכך 444 מתכווץ ל44, ורק אז האדם יכול להתחיל לחיות.

אני חוזר לפסוק הראשון “סור מרע ועשה טוב” ומבין ש’טוב’ בגימטריה 17, והפעם הטוב כבר מתוקן, לאחר הרחבה.

צמצום האנרגיה: מן משמים 

מן הינו מזון לא משביע ונקלט בגוף, לשם קיומו. “וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה” בגימטריה י”א פעמים ד”ן. מזכיר את 11 בסיסי חומצות אמינו מתוך 20 לשם בנית חלבונים.  כמו אדם בחוב של 50 אלף ₪ המצליח להרוויח 1000 ₪ ברוטו. הכסף שיכניס לחשבון לא מדגדג את סכום החוב, לא מורגש בחשבון.

הצמיחה של האדם מתרחשת בשינה.

אם יש צמיחה יש ניוון וכליה.

40 שנה הלכו במדבר.

מזון רוחני. המקשר בין אדם לאלהים.

נכנס ונספג ללא קליפות.

יכול לקיימו. בהתחלה ואחרי זה עליך.

המן נמצא בתווך בין אדם ומזון שלו. ארבעים. מן נמצא ארבעים וחמישים – יושב על האמצע – מ”ה. מן בגימטריה 90 אמצע 45.

מ”ן במילוי 186 מקום.

כיול המשקל, כמו איזון בין ימין ושמאל מאפשר לשקול נכונה. זה הפער בין המן והאות ש’ המחבר את המילה נשמה. רוח – המן וחומר – ש’.

המן משמיים נמצא בתווך שמים וארץ – החיים בין ה- 40-50. מתקשר לרוח נעורים.

נקודת האיזון אפס, כיול איזון בין ימין לשמאל (ואולי גם בין למעלה ולמטה) היא נקודת השרש של המן.

בני ישראל אכלו את המן 40 שנה בלכתם במדבר. מזון שמים שהוא מזון רוחני המצליח לקיים את האדם ללא פליטה. רק כניסה, ללא קליפות, ללא פסולת. נספג ברמת  “וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה”. מתוך חלום פרעה; הפרות הרזות/רעות אכלו את הפרות השמנות/טובות.

ללמדך המזון הרוחני (אנרגטי) נמצא באמצע, לדוגמא, ילד צעיר אשר צומח ומתפתח, לא משנה מהו המזון שיכניס לפיו, שתתן לו לאכול. לעומתו אדם המתבגר, אשר מתנוון עד עת הכליון מביאו למוות, ולא משנה מה הוא יכניס לפה (אפילו מזון בריא, מזון אורגני). שניהם נמצאים ב- מן. מ”ן במילוי נותן מקו”ם (בגימטריה 186) . ללמדך שהמקום שאדם נמצא בו בזמן שהמן שרוי בו הוא מזון שנועד רק לקיים אותך במינימום אבל לא להשביעך או לספקך ואו לדשנך. השאר האדם צריך לעשות את המאמץ, כמו שנאמר “בזיעת אפיך תאכל לחם…”

בסוף צריך להכניס את האות ש’ כדי שתהיה נשמה (המן+ש=נשמה). 

המן מצוי בתווך בין הצמיחה לכליה (כליון). 40 השנים הראשונות מאפשרות לאדם לצמוח ללא כל מאמץ מצידו. זה המן הקיום הרוחני – שאר רוח. לאחר מכן נדרש האדם למאמץ לשמור על האות ש’ – זה הקיום הפיסי.

מן שמכניס לתוכו את האות י’ מביא את היצר, מין. זה מעלה עליו את היצור החייתי הבהמי המעורר אותו לפרו ורבו. מביא חשק, מתכנן על משפחה ואהבה, מוסיף תבלין לחיים.

המן מיועד לספק אנרגיה מתחדשת לאדם, כי הוא מעבר למזון, הוא נמצא ברוח של האנרגיה בין הגוף הפיזי למחשבה. אדם האומר אמן מתכוון למשהו שיקרה, שיתגשם. א-מן מתכוון לקחת את המן מהאות א’, משמע להוריד רוח לחומר. בפועל אדם נדרש לחדד את בקשתו שלוש פעמים: אמן אמן אמן. שלוש פעמים אמן בגימטריה 273, אחרת ‘ארבע’. ארבע מבטא עולם המקיים יסוד מציאותי. ארבע המונהג על ידי שבע בבחינת “מנשמת אל יתן קרח ורוחב מים במוצק”. בשביל להנגיש את המן יש לקיימו דרך שלוש פעמים נס, כי נס יחיד לא מספיק. יש ליחד “מנשמת אל” דרך “ויפח באפיו” ועד “וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ”. ואם צלחה דרכו יש בידו “וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח” – טיפת מים אטומה שקופה מוארת.

אז מה ההבדל בין המן לאמן?

המן היא אנרגיה פיסית שמשתלשלת מטה כמו התורה שיורדת לעם. כשאדם אומר אמן, הוא  בעצם מכוון לאות אלף, לאלוף האלופים. זוהי  האנרגיה הרוחנית  שנותנת הוראה מהשרש העליון לשרש התחתון לצמוח. המילה אמן מתפללת ומייחלת שהדבר יקרה.

המספר ארבע הוא הקיום שלנו, והוא צריך להתהפך לשבע למקום הקדוש.  כשהארבע הוא תקין הוא מתהפך על אוטומט. אבל כשהארבע לקוי  (מגלוי הוא נהפך לנסתר) הוא מתהפך לשבע, לשבע השלילי (מנסתר לגלוי). אז האדם נהיה חולה.

קדש בגימטריה 404 (שזה הוראה של השבע). כל עוד האפס מפריד בין שני הארבע, הקודש חיובי. ברגע שהאפס נופל זה 44, בגימטריה דם ואז האדם (א-דם) בצרות.

כמה מרובי מזל אנו כשהכל תקין והכל בסדר זהו נס. צריך ג’ פעמים נס (בשביל מן אחד שירד משמים) בגימטריה 330 בסוד ש”ל הרי “שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא”.

הגלוי מצוי בארבע אחוזים בלבד. הנסתר 96 אחוזים. המספר ארבע אינו מקרי. ארבע אוחז בקרנות המזבח. ארבע רוחות שמים, יסוד. אם ארבע הוא הבסיס אז מי מניע אותו, כלומר נותן לו הוראה? מה שמחבר בין מדע ותורה זו האנומליה של המים. כיצד אנומליה של המים מופיעה בתורה? “מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק”. סוד נסתר. מדוע הסוד הזה נסתר ואינו גלוי – כל אחד והמדרגה שלו, היכולת שלו להבין מאחורי הקלעים”. כי האלהות רוצה להתגלות.

מהי ההוראה הגלויה של האנומליה של המים? התשובה היא 4 מעלות.

בארבע מעלות פלוס המים מתהפכים. לכאורה היו המים צריכים לקבל את ההוראה באפס מעלות ולא בארבע מעלות. המים מצויים ביקום ובגופו של האדם 70 אחוז. בזכות האנומליה של המים כל היקום שלנו שוקק חיים. בזכות האנומליה של המים אנו חיים. שכן, אם המים היו קופאים ומתכווצים היינו מתים על המקום. זו תחילתה של שיחה אודות גלוי ונסתר.
ארבע אחרת א’-רבע מסתירים בתוכם את גילוי עבר הווה עתיד. עבר (מתוך א’-רבע) בגימטריה 272 מתקיים בתוך ההווה (בגימטריה 22), הכולל בתוכו את העתיד (בגימטריה 484 בצמצום 16 ולבסוף 7).

צירופי אותיות:

כשאנו מצמצמים מתרחש כיווץ לא מוסבר היונק מהחשך. 

כשאנו מתבוננים על האותיות, ובפרט כשאנו מפרקים אות באות, אנו מקבלים את הרושם שניתן להכיל הכל על כל אות ואות.

ההיפך הוא, כל אות חצובה בנפרד זו מחברותה, ורק בשלמותה היא מהווה את צביונה של כל אות מכ”ב האותיות.

אם נחליט שהאות א’ מייצגת בצדק את היום האחד של יום הבריאה והאות ב’ מייצגת את היום השני של הבריאה ולחילופין את ספר “בראשית”, נמצא כי האות ג’ מייצגת היום השלישי של הבריאה. ולפי הסדר האות ז’ מייצגת את יום השביעי, הוא יום השבת. נשמע קצת מוזר. לקחת את האות ז’ ולתת לה משמעות של יום השבת!

תחשבו שוב, המספר אחד מייצג את היום הראשון והמספר שניים מייצג את האות ב’ והמספר שבע (האות ז’) מייצג את היום השביעי. האם זה נכון?

הבעיה היא שאנו לוקחים מספר 1 (אחד) ומחשבים אותו כיום אחד, הוא היום הראשון.

זה צמצום אשר נדון לכשלון. כמו להגיד שאור בצמצום מתקבל חשך?!

נכון יהיה לקשור את האותיות זו בזו, ולא להקיש עליהם כתרים לא להן.

אפילו האטום שהוא החלק הקטן של החומר (אבן בנין של החומר) שונה במרכבו זה מזה (וישנם 92 יסודות טבע).

אם ניקח את האות ע’, בגימטריה 70, ונצמצמה לספרה 7. זה כמו יהיה לומר שבמקום 22 אותיות א-ב יהיו מעתה רק 9 אותיות. המספר שב”ע, בגימטריה 372, וזה ערכו בלבד. ובתכונתו זו ישמש בקדש.

בעולם הקבלה נהוג לקחת מספר ולהפוך בו. אלו הצירופים המתקבלים ממנו.

ניקח את המילה שב”ת, בגימטריה 702, ונהפוך בה ונגלה 207, הוא אור. מאחר ויש חיבור אדוק בין אור ושבת נוכל להשתמש בתכונה זו.

דוגמא שניה, על מנת לקבל מידע על המילה חש”ך, נהפוך בה. חש”ך אחרת שכ”ח והפוך בו זכ”ר. משמע, זכרו”ן בא מהאור והעדר זכרון בא מהחשך.

דברים פרק ח, פסוק יט

1. וְהָיָה אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן:

2. שמות פרק כ, פסוק ח

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:

נתחיל בדוגמא משל צירופי אותיות על מקורותיהן:

זרע וביצית צריכים לחבור יחדו.

מקור הזרע משתלשל מחוט השדרה שמשתלשל מהמח.

המח מקבל הוראה מהראש. נמצא מ”ח ור’ יחדו רח”ם – זו אחדות הבריאה.

שימו לב למילה מחלה, אחרת מח-חלה, יען כי המח לא מצליח להתגבר על רגשותיו (מספק חומרי דכאון).

האות ז’ צריכה לעבור מילה ביום השמיני, הוא יום ח’. משמע, מורידים לאות ז’ את הערלה, הוא החלק הנושא את החטא.

זי”ן מורכבת מז’-י”ן אלו אותיות נסתרות בשם. י”ן נחשבות לאות ץ’. אחרי ברית מילה האות ץ’ (צד”י) מתייחדת עם התינוק בשעה טובה. אם יאריך בימיו על תכונותיו הטובות תתצרף האות ק’ אליו (הרי צדי”ק) והוא יעלה לתורה בהיותו ב”ר מצווה.

כידוע עולה לתורה, בר מצווה, הוא יצחק, שאביו אברהם העלה אותו לקורבן לאלהים. אם כן נמצא את האותיות בו: ק’ צ’ ח’ כאשר האות י’ מתווספת לעולה לתורה בשעה טובה, ביום זה. ועל זה נאמר “ידע בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ“.

בכתיבה תמה, היא כתיבת סופר סת”ם, האותיות מקבלות את אורותיהם מחברותיהן כך:

האות א’ מורכבת מיו”י – זה שם הוי”ה.

האות ב’ מורכבת מד”ו – כידוע ד”ו הם שניים.

האות ג’ מורכבת מז”י – נמצא טו”ב ואו חט”א.

האות ד’

האות ה’ – מורכבת מהאות ד”י – כי י”ד הויה בדבר.

האות ו’

האות ז’

האות ח’ מורכבת משני זוזין או מז”ו – להרות על הקלקול (ז”ז) או התיקון (ז”ו).

האות ט’ מורכבת מהאות ז”כ – להורות על החומר אם ז”ך הוא אם לאו.

האות י’

האות כ’

האות ל’ מורכבת מהאותיות כ”ו – להורות על שם הוי”ה.

האות מ’ מורכבת מהאותיות כ”ו – להורות על שם הויה.

האות נ’

האות ס’

האות ע’ מורכבת מהאותיות ז”ן – יען כי האלהים ז”ן את הכל (או”ר עב”ה הוא חומר גס המוציא מזון מן הארץ).

האות פ’ מורכבת מהאותיות ב”י – בכתיבה תמה האות ב’ היא נסתרת ומצוייה בלבן. ב”י זו שבועה שניתנה לי”ב השבטים לרשת את הארץ.

האות צ’ מורכבת מי”ן.

האות ק’ מורכבת מר”ן – להורות על נ”ר הויה נשמת אדם. כידוע האות ק’ מחליפה את האות ה’ לפי קדושתה. אלהים הוא אלקים.

הויה הוא יקו”ק.

האות ר’

האות ש’ מורכבת מהאותיות וי”ז – להורות על החי”ה שד”י השומרת על מפתן שער הבית.

האות ת’ מורכבת מהאותיות ד”ו – היא מצד הנקבה (הביצית) המזרעת.